הדחף לשנות צילומים הוא עתיק כמו הצילום עצמו, ורק השיטות השתנו. היום אנו מקשרים כל מניפולציה לצילום הדיגיטלי, אולם מסתבר שכל המניפולציות היו קיימות עוד הרבה לפני הצילום הדיגיטלי - החלקת קמטים, הצרת קו מותניים, הרזיה, הוספת אנשים לסצנה (או הסרתם), ויצירת אירועים שמעולם לא התרחשו.

נשים עסקו בצילום כבר מראשית ימי המדיום, אך במשך עשרות שנים עבודתן לא זכתה להכרה ולחשיפה הראויה. צלמות רבות פעלו בצל, תרמו תרומה משמעותית לצילום אך נותרו אנונימיות או נשכחו מתולדות המדיום.

צילום משפחתי הוא פרקטיקה אוניברסלית, אך כשהעדשה מופנית כלפי פנים, נוצר מתח בין אינטימיות לבין חשיפה.

תפקידו של הצילום בהיסטוריה של המדע והידע הוא מהפכני. במאה ה-19, כאשר הטכנולוגיה הצילומית החלה להתפתח, היא שינתה את הדרך שבה המדע ראה את עצמו ואת העולם, והפכה לכלי הכרחי במחקר. יתר על כן, הצילום הפך את המדע לפופולרי ונגיש לציבור הרחב, באמצעות תמונות דרמטיות של תופעות נסתרות, מיקרוסקופיות ואסטרונומיות.

הצלמת סינדי שרמן מצלמת את עצמה מחופשת כבר שנים רבות, כדי להעלות סוגיות הקשורות לזהות ולסטריאוטיפים נשיים. היא בודקת כיצד דימויים ועלילות מהמדיה פולשים לחיינו ומכתיבים את התפיסות שלנו. האם צילומיה הם דיוקן עצמי?